שילוב ידיים

כשאנחנו משלבים ידיים מקדימה, אנחנו לא פעם מגנים על עצמנו’ סוגרים את הגוף, מחזיקים משהו בפנים, אולי מתוך צורך להישאר בשליטה, אבל כאן, התנועה הפוכה. הזרועות נשלחות אחורה, כמעט נקשרות זו בזו. אין התנגדות, אין ניסיון להחזיק. רק הרגע שבו מבינים שאין לנו שליטה אמיתית, שהדברים קורים בין אם נאבק בהם ובין אם נרפה.
אולי יש בזה כניעה, או השלמה. אולי זה רגע של שקט, שבו כבר אין צורך להיאחז.
עש
יש דברים שנשארים איתנו גם כשאנחנו לא מסתכלים עליהם ישירות. זיכרונות, תחושות, מחשבות שקטות שממשיכות לנוע בתוכנו, כמו עש שמתקיים בפינות האור והצל. לפעמים הן נראות לרגע, לפעמים הן פשוט שם, בלי שנצטרך להתבונן בהן כל הזמן.
העש שעל הגב , לא כמשא, אלא נוכחות. משהו שהיה ונשאר, חלק ממי שאנחנו.