איך הכל התחיל?
זה התחיל מתמונה בפינטרסט. לא חיפשתי השראה ספציפית, רק דפדפתי בין דימויים, ואז נתקלתי בתמונה שתפסה אותי – אישה בגב חשוף, עומדת בביטחון מול האופק. מאוחר יותר גיליתי שהיא צולמה על ידי הצלמת הישראלית המצוינת דינה אלפסי, וצולמה בחוף בתל אביב. זה חיבר אותי אפילו יותר לרקע ולמשמעות של הדמות.
משהו בדמות הזו נגע בי. רציתי להפוך אותה לקעקוע, רציתי שהיא תהיה שלי.
מהתמונה לרעיון
ציירתי אותה באיור ראשון, מתוך צורך ליצור דמות מקורית ומשמעותית. לא היה לי מושג אז שהיא תהפוך לכל כך חשובה עבורי. בהתחלה, זה היה רק קעקוע שרציתי לעצמי – משהו אישי, משהו שמסמל עבורי כוח, התמודדות וצמיחה. רציתי אישה, אהבתי מאוד שהיא עומדת בגבה. היא הרגישה לי חזקה וזה מה שהייתי צריכה באותו זמן
איך "תקווה" נולדה?
כשסיימתי את האיור, הבנתי שהיא לא סתם אישה בגב חשוף. היא דמות. יש לה נוכחות. היא מישהי. ואז הגיע השם – תקווה. גם כי היא מסמלת תקווה עבורי, וגם כי זה שם של נשים מפעם, דמות עם שורשים, עם עבר.
המשמעות שמאחורי הדמות
תקווה לובשת ביקיני, לא מתוך הצורך להעז אלא כי ככה היא מרגישה בנוח. היא שמה כובע כי היא שומרת על עצמה, אבל לא מסתתרת. היא עומדת מול האופק, כי היא יודעת שיש לה עוד דרך לעבור, אבל היא לא מפחדת. היא צמחה, והיא ממשיכה לצמוח.
הקעקוע
כמובן שלא החזקתי מעמד ושמתי לעצמי סטנסיל בבית. וכמה ימים אחכ התייצבתי אצל שחר נבות מקעקע מוכשר מאוד ושאצלו למדתי לקעקע אז גם פה היה שוב חיבור משמעותי.
ומאז התקווה הולכת איתי לכל מקום, גם בימים פחות טובים, נשארת יציבה וחזקה.
מכאן הלאה
חשבתי להכניס את "תקווה" לאיורים באתר, אבל בסוף הבנתי שהיא גדולה מזה. היא לא עוד דמות בעבודות שלי, היא סמל אישי שלי, והחלטתי לחלוק את הסיפור שלה כאן, בבלוג. אולי גם אתם תמצאו בה משהו מעצמכם.